ארס חדש

"

שירת הברבור

באגם הברבורים בארץ לא גדולה,
כל בוקר נפתח בשירת מקהלה.
סימפונייה הרמונית מרובת מקורים,
שכולה קריאות וקרקור ברבורים.

הקרקור ההרמוני היה כה מיוחד,
ש(כמעט )לא הרגישו בקולו של האחד,
בין אם היה הברבור באגם או על ענף,
התמזג קרקורו עם שאר בעלי הכנף.

...

אך בוקר אחד ההרמוניה הופרה,
סימפוניית הקרקורים רעשה כחצוצרה,
אחד הברבורים נעדר מהמקהלה
וכל השירה כאילו – התקלקלה.

לא תתארו לעצמכם את עוצמת ההפתעה,
כשגילו שלברבור בודד כה הרבה השפעה.
כי לכל קרקור יש משמעות גדולה
בסימפונייה, שירה ובמיוחד במקהלה...

...

אז לאיפה הלך "הברבור הנעלם"?
אולי לחפש את מזלו בעולם?
אולי סתם שכח, או פשוט רק נרדם?
ואולי איבד את קולו, וקרקורו נדם...
"
(מרץ 2018)


סוף דבר:
חזר האגם לימיו כבשגרה,
וחזרה שוב ההרמוניה לשירה,
כאשר ברבור חדש גויס ונכח,
והברבור ה"חסר" הלך ונשכח...

שביזות יום א'

"

למהנדס מתחיל לאחר סיום המכללה,

נמאס כבר לחיות חיים של בטלה,

הלך לראיונות – ותוך תקופה די קצרה,

התקבל לעבודה בחברת החומרה.

הוא התחיל בדיזיין – בתפקידו הראשוני

ליצור למודל איזה flavor חדשני.

הוא שינה את הקוד, והמודל לא קומפל,

צקצקו בזלזול: "חבל.... דווקא היה לו פוטנציאל..."

המשיך לצוות האינטגרציה – וממש השתדל!

קיבל משימה לחווט שוב את המודל.

הוא חיבר שם הפוך את הport לסיגנל,

צקצקו בזלזול: "חבל... דווקא היה לו פוטנציאל..."

עבר לוריפיקציה – בלי הרבה ברירות,

שם קיבל משימה לנקות רגרסייה מהערות (=swarning)

הוא התעלם מהערה שחשפה באג די "פאטאל",

צקצקו בזלזול: "חבל... דווקא היה לו פוטנציאל..."

כך - בכל צוות שהגיע, ההסטוריה שוב חזרה:

פעם פשלה, פעם טעות, פעם הפקרה.

בכל תפקיד שעשה – קיבל מהסביבה

אותה נימה של זלזול ואותה התגובה...

...

ימים קשים הגיעו – של הידוק החגורה,

החליט הוא לעזוב לחברה המתחרה,

"בגלל הכסף" ענה – לכל מי ששאל,

והם צקצקו בעצב: "חבל... דווקא היה לו פוטנציאל..."

"

(יולי 2017)

ארס חדש

"

החייכן

איתי בשכונה גדל ילד אחד,

יש שיאמרו כי היה מיוחד,

בקצה הרחוב, גרתי למולו

הוא כל הזמן חייך, כשאני לא:

 

עוד כשהיינו יחד בגן הילדים,

אהבנו לעשות דברים מפחידים:

בטיפוס על העץ - נשברה הזמורה,

הוא חייך, ואני עם יד שבורה...

 

הלכנו יחדיו לחטיבה העליונה,

גנבנו למורה ללשון ת'בחינה.

הלשין עליי אחד מה"חברים",

הוא חייך, ואני חזרתי עם ההורים...

 

גוייסנו שנינו לצבא - אל הקרב,

הושלך רימון לתוך המארב!

פגע בי רסיס - הילכתי עקום

הוא חייך, ואני בשיקום.

 

עבדנו יחדיו בפס הייצור,

חיפפנו ומצאנו "דרך קיצור".

קידמו אותו - למנהל זוטר,

הוא חייך, ואני מפוטר...

 

מצאנו אז לנו כלות חסודות,

במהרה גילינו שהן בנו בוגדות.

נתן לאשתו עוד הזדמנות,

הוא חייך, ואני ברבנות...

 

...

 

כך היה בכל אירוע משמעותי,

למרות שהיה הוא מאד חברותי.

כעסי עליו הלך והצטבר:

הוא תמיד חייך כשאני במשבר!

 

...

 

...ואז קרה הנורא מהכל!

לא האמנתי - אלמתי מקול!

ישב קפוא, בלי-נוע, חיוור כולו

ולפתע חייכתי, כי הוא כבר לא!

"

(ינואר 2017)

חגים ונהנים - חנוכה

"

לפני שנים רבות בגנו של אלוקים,

צמח עץ גדול עם פירות מתוקים.

טוב... לא ממש פרי כמו שהוזכר,

יותר בצק שומני עם ריבה וסוכר!

אהב האל את העץ מכל עצי הגן

שהרי רק ל"פריו" היה טעם מטוגן.

והטיל על האדם איסור אכזרי:

בשום פנים ואופן אין לאכול מהפרי!

...

קרה מה שקרה, למרבה האכזבה,

והנחש הצליח לפתות את חווה.

ובנקל שכנעה את אישהּ הגרגרני,

לקחת גם ביס מהפרי השומני.

גילה אלוהים שטעמו את הפרי,

רתח מזעם על מעשם החזירי!

גרש אותם מהגן לָעולם לבדם,

והפך את ה"פרי" לא-בריא לאדם.

סוף דבר:

אדם וחווה היו המומים מהבלגן,

עמדו עצובים בשעריו של הגן.

התבוננו בעץ הפרי בשקט ודומייה,

ואז קרא אדם לפרי "סוׁפ-גַנ-יָה"...

"

רגע ישראלי - תושבים חוזרים

 "

מעשה בבחור ממשפחה "עממית", 

עם בעיה די קשה של מודעות עצמית.

בעל שפה נמוכה - כמו של פרחח,

כל אישה "נשמה" וכל גבר הוא "אח"...

אולי זה האגו? אולי השפה הירודה?

לא הצליח הבחור למצוא בארץ עבודה...

החליט לנסות את מזלו אי-שם בניכר,

פן לפשע יתגלגל במוקדם או במאוחר...

אמנם לא היה זה חיש בִּן-ליל,

אך הצליח הבחור לעשות שמה חיל.

כי במקום בו שולט הטון ה"רשמי",

יש יתרון לחספוס של הישראלי ה"עממי"...

...

חזר הוא יום אחד לארצנו היפה,

לאחר שלא ביקר מזה זמן ותקופה.

לא סתם דמות "עממית" ושקופה,

כי אם איש מתורבת החנוט בחליפה...

לשנים של עסקים בחו"ל הייתה השפעה,

שינו את אוצר המילים ואת צורה ההבעה.

לא הצליח להתרגל שוב לחספוס המקומי,

דומה כי שכח את עברו ה"עממי"...

אך למרות רוטנו על האופי המרוד,

ולמרות רוגזו על הז'רגון הירוד,

כשהלך לטייל שוב בשוק העירוני,

יצא לו "כפרה" כשקרא לחנווני...

"

(אוקטובר 2016)

סוף דבר:

כמאמר הפתגם על האקדם בתיאטרון,

נוכל לתאר את זה העיקרון:

"עממי מתורבת" בינואר - עד סוף חודש מארס,

יצרו עליו יגבר - ויחזור שוב להיות... עַרס!

חגים ונהנים - פורים

כמיטב המסורת בחג הפורים - גם גם הרעיון לשיר הבא לקוח מתוך מדרשים בתלמוד.
בשיר מובאים גם ציטוטים מהמגילה "ככתבם וכלשונם".

"
המן, הוזיר האהוב של בית המלוכה,
עתים נשלח אל שושן בראש תהלוכה,
לבוש חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת עם סוס מהולל
ומובל בחבל על ידי עבד אומלל.

אהב המן - למען יבדילו האנשים -
בין העבד הפשוט לוזיר המרשים,
להשפיל את העבד עוד טיפה,
על ידי לכלוכו בבוץ ואשפה.

...

להמן ולזרש הייתה בת זקונים,
קטנה מויזתא בכמה שנים.
נולדה אחרי תפילות ותחנונים -
בת ראשונה אחרי עשרה בנים!

חינכהּ המן בהתאם לאמונתו,
להיות ההיא שתגדיל את יוקרתו:
כל פעם שיעבור עם סוסו האצילי,
תעמוד היא על הגג, ותשליך את הדלי.

...

והנה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אחשוורוש,
ובספר הזכרונות החליט לקרוא ולדרוש:
"מה נעשָה במרדכי צדיק-החרש
שהצילני מהתנקשות של בגתן ותרש?"

המלך אחשוורוש למען מרדכי יצא מגדרו:
"כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"
מרדכי עם פמלייתו את העם מקסים,
והמן, עם החבל, מושך את הסוסים...

הגיעה התהלוכה לרחוב מגוריו של המן,
בו הבת הקטנה התמקמה כבר מזמן.
את הדלי הגדוש ברפש וזבל,
השליכה לעבר האוחז שם בחבל...

שמחה הילדה על ביצוע מושלם,
והמן המלוכלך הושפל מול כולם.
גילתה הילדה את אביה ונבהלה,
נרתעה לאחור, ומהגג היא נפלה...
"
(מרץ 2016)

סוף דבר:
אחר שאיבד המן את בתו האהובה,
מושפל, אומלל ומלא אכזבה,

נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ
,ומזימות רעות ליהודים החל לחרוש...

רגע ישראלי - אינתיפאדת הסכינים

לרגל המצב הבטחוני - שיר אקטואלי... השיר נכתב בנוסח ובהשראת ספר הילדים הנודע "יהושע הפרוע" (ומשם גם לקוחות התמונות, עד כדי שינוי קל):

 

"
מעשה בגל הצנום כגפרור,
לא אבה לאכול אפילו פירור.
רעב לא הרגיש, לא חש בבטנו,
ניחוח ממתק לא דגדג בלשונו.

וכלב לו בוקי, עם עיניים שחורות,
כל יום זולל הוא ארוחות נהדרות:
כל מה שהוגש לגל (כביכול),
זרק הוא לבוקי שיוכל לאכול! 
 

 

 

 ...
 

גדל גל וזומן ללשכה לצו הראשון,
"תת-משקל חמור" שמע במתק לשון.

את גיוסו הצפוי הצבא עלול לשלול
נבהל גל מאד והחל אז לזלול!

 

וכלב בוקי, בעיניים מתוחות,
"להיכן נעלמו אותן הארוחות?"
בונזו מקבל הוא ורוצה למאן,
אך את האוכל של גל לבוקי כבר אין...

 

...
 

הוסיף גל לגדול וסטרואידים לָקַח,
זלל חלבונים, ושרירים הוא פִּיתַח.
חזר ללשכה שרירי ומחוסם,
החליט הפקיד לגייסו ליס"מ...

וכלב בוקי, עם עיניים כלות:                           
היכן מבלה כעת גל בלילות?
מארבים? אבטחה? לוחמת גרילה?
מתי הגיבור יחזור לרגילה?

 

...

חזר גל הביתה באחד מימי השישי,
ויצא עם הכלב, ונשקו האישי.
מחבל ברחוב חמוש בסכין קצבים,
החל אז לדקור בעוברים ושבים.

וכלב בוקי, בעיניים טרופות,
השתלח במחבל בכמה תקיפות,
נושך, מחרחר, וגם תוהה "הכיצד"
גל השרירן החמוש מתחבא לו בצד...

 

" 

(אוקטובר 2015)