אזהרה:

בלוג זה עלול להכיל קטעים מוגזמיים, פוגעניים, בוטים, סוטים וכאלו שנכתבו עלי-ידי שוטים. השימוש בהגזמות אלו נועד למטרות אמנותיות בלבד, ואין להקיש מהן על דעותיו האמיתיות של המחבר ואמונותיו.
אין להפגע ולהעלב מן השירים בבלוג זה, וכל העושה זאת, על מצפונו בלבד.

יום שבת, 31 בדצמבר 2016

חגים ונהנים - חנוכה

"
לפני שנים רבות בגנו של אלוקים,
צמח עץ גדול עם פירות מתוקים.
טוב... לא ממש פרי כמו שהוזכר,
יותר בצק שומני עם ריבה וסוכר!

אהב האל את העץ מכל עצי הגן
שהרי רק ל"פריו" היה טעם מטוגן.
והטיל על האדם איסור אכזרי:
בשום פנים ואופן אין לאכול מהפרי!

...

קרה מה שקרה, למרבה האכזבה,
והנחש הצליח לפתות את חווה.
ובנקל שכנעה את אישהּ הגרגרני,
לקחת גם ביס מהפרי השומני.

גילה אלוהים שטעמו את הפרי,
רתח מזעם על מעשם החזירי!
גרש אותם מהגן לָעולם לבדם,
והפך את ה"פרי" לא-בריא לאדם.

סוף דבר:
אדם וחווה היו המומים מהבלגן,
עמדו עצובים בשעריו של הגן.
התבוננו בעץ הפרי בשקט ודומייה,
ואז קרא אדם לפרי "סוׁפ-גַנ-יָה"...
"

יום רביעי, 24 באוגוסט 2016

רגע ישראלי - תושבים חוזרים

 "
מעשה בבחור ממשפחה "עממית", 
עם בעיה די קשה של מודעות עצמית.
בעל שפה נמוכה - כמו של פרחח,
כל אישה "נשמה" וכל גבר הוא "אח"...

אולי זה האגו? אולי השפה הירודה?
לא הצליח הבחור למצוא בארץ עבודה...
החליט לנסות את מזלו אי-שם בניכר,
פן לפשע יתגלגל במוקדם או במאוחר...

אמנם לא היה זה חיש בִּן-ליל,
אך הצליח הבחור לעשות שמה חיל.
כי במקום בו שולט הטון ה"רשמי",
יש יתרון לחספוס של הישראלי ה"עממי"...

...

חזר הוא יום אחד לארצנו היפה,
לאחר שלא ביקר מזה זמן ותקופה.
לא סתם דמות "עממית" ושקופה,
כי אם איש מתורבת החנוט בחליפה...

לשנים של עסקים בחו"ל הייתה השפעה,
שינו את אוצר המילים ואת צורה ההבעה.
לא הצליח להתרגל שוב לחספוס המקומי,
דומה כי שכח את עברו ה"עממי"...

אך למרות רוטנו על האופי המרוד,
ולמרות רוגזו על הז'רגון הירוד,
כשהלך לטייל שוב בשוק העירוני,
יצא לו "כפרה" כשקרא לחנווני...
"

(אוקטובר 2016)

סוף דבר:
כמאמר הפתגם על האקדם בתיאטרון,
נוכל לתאר את זה העיקרון:
"עממי מתורבת" בינואר - עד סוף חודש מארס,
יצרו עליו יגבר - ויחזור שוב להיות... עַרס!

יום חמישי, 24 במרץ 2016

חגים ונהנים - פורים

כמיטב המסורת בחג הפורים - גם גם הרעיון לשיר הבא לקוח מתוך מדרשים בתלמוד.
בשיר מובאים גם ציטוטים מהמגילה "ככתבם וכלשונם".

"
המן, הוזיר האהוב של בית המלוכה,
עתים נשלח אל שושן בראש תהלוכה,
לבוש חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת עם סוס מהולל
ומובל בחבל על ידי עבד אומלל.

אהב המן - למען יבדילו האנשים -
בין העבד הפשוט לוזיר המרשים,
להשפיל את העבד עוד טיפה,
על ידי לכלוכו בבוץ ואשפה.

...

להמן ולזרש הייתה בת זקונים,
קטנה מויזתא בכמה שנים.
נולדה אחרי תפילות ותחנונים -
בת ראשונה אחרי עשרה בנים!

חינכהּ המן בהתאם לאמונתו,
להיות ההיא שתגדיל את יוקרתו:
כל פעם שיעבור עם סוסו האצילי,
תעמוד היא על הגג, ותשליך את הדלי.

...

והנה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אחשוורוש,
ובספר הזכרונות החליט לקרוא ולדרוש:
"מה נעשָה במרדכי צדיק-החרש
שהצילני מהתנקשות של בגתן ותרש?"

המלך אחשוורוש למען מרדכי יצא מגדרו:
"כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"
מרדכי עם פמלייתו את העם מקסים,
והמן, עם החבל, מושך את הסוסים...

הגיעה התהלוכה לרחוב מגוריו של המן,
בו הבת הקטנה התמקמה כבר מזמן.
את הדלי הגדוש ברפש וזבל,
השליכה לעבר האוחז שם בחבל...

שמחה הילדה על ביצוע מושלם,
והמן המלוכלך הושפל מול כולם.
גילתה הילדה את אביה ונבהלה,
נרתעה לאחור, ומהגג היא נפלה...
"
(מרץ 2016)

סוף דבר:
אחר שאיבד המן את בתו האהובה,
מושפל, אומלל ומלא אכזבה,

נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ
,
ומזימות רעות ליהודים החל לחרוש...