"
לפני שנים רבות בגנו של אלוקים,
צמח עץ גדול עם פירות מתוקים.
טוב... לא ממש פרי כמו שהוזכר,
יותר בצק שומני עם ריבה וסוכר!
אהב האל את העץ מכל עצי הגן
שהרי רק ל"פריו" היה טעם מטוגן.
והטיל על האדם איסור אכזרי:
בשום פנים ואופן אין לאכול מהפרי!
...
קרה מה שקרה, למרבה האכזבה,
והנחש הצליח לפתות את חווה.
ובנקל שכנעה את אישהּ הגרגרני,
לקחת גם ביס מהפרי השומני.
גילה אלוהים שטעמו את הפרי,
רתח מזעם על מעשם החזירי!
גרש אותם מהגן לָעולם לבדם,
והפך את ה"פרי" לא-בריא לאדם.
סוף דבר:
אדם וחווה היו המומים מהבלגן,
עמדו עצובים בשעריו של הגן.
התבוננו בעץ הפרי בשקט ודומייה,
ואז קרא אדם לפרי "סוׁפ-גַנ-יָה"...
"
