רגע ישראלי - תושבים חוזרים

 "

מעשה בבחור ממשפחה "עממית", 

עם בעיה די קשה של מודעות עצמית.

בעל שפה נמוכה - כמו של פרחח,

כל אישה "נשמה" וכל גבר הוא "אח"...

אולי זה האגו? אולי השפה הירודה?

לא הצליח הבחור למצוא בארץ עבודה...

החליט לנסות את מזלו אי-שם בניכר,

פן לפשע יתגלגל במוקדם או במאוחר...

אמנם לא היה זה חיש בִּן-ליל,

אך הצליח הבחור לעשות שמה חיל.

כי במקום בו שולט הטון ה"רשמי",

יש יתרון לחספוס של הישראלי ה"עממי"...

...

חזר הוא יום אחד לארצנו היפה,

לאחר שלא ביקר מזה זמן ותקופה.

לא סתם דמות "עממית" ושקופה,

כי אם איש מתורבת החנוט בחליפה...

לשנים של עסקים בחו"ל הייתה השפעה,

שינו את אוצר המילים ואת צורה ההבעה.

לא הצליח להתרגל שוב לחספוס המקומי,

דומה כי שכח את עברו ה"עממי"...

אך למרות רוטנו על האופי המרוד,

ולמרות רוגזו על הז'רגון הירוד,

כשהלך לטייל שוב בשוק העירוני,

יצא לו "כפרה" כשקרא לחנווני...

"

(אוקטובר 2016)

סוף דבר:

כמאמר הפתגם על האקדם בתיאטרון,

נוכל לתאר את זה העיקרון:

"עממי מתורבת" בינואר - עד סוף חודש מארס,

יצרו עליו יגבר - ויחזור שוב להיות... עַרס!