ארס חדש

"

סערה בכוס תה

לבית-תה פריזאי בראשית המאה שעברה,

נכנסה אישה אצילה והתיישבה בחלון השדֵרה.

הוציאה מתיקה מראה ופינצטה (=מלקטת) למריטה,

וסימנה היא ל"גרסון*" שיביא לה חליטה. 

* garçon = בחור צעיר (מלצר, בהשאלה) 

לא הופתע הגרסון שהיה אז במשמרת,

הן מדי שבוע מגיעה אותה הגברת: 

פעם שמה קרם פנים, ופעם מעצבת שיערהּ,

לעתים מורחת לק, ועתים משייפת בפצירה. 

לכן לא התרגש, בזוכרו את העבר

ואץ אל המטבח לחמם המים בסמובר.

רצה להכין לגברת חליטה איכותית,

הן אותה האישה הייתה אושיה צרפתית.

 

חיטא את ידיו בתמיסה של אנטיביוטיקה,

(לפי הוראות bureau הבריאות של הרפובליקה)

וניגש לברור מעלי התה - את הענף הכי הרענן,

שיתאים לגברת הנאצלת בעלת הלוק המסוגנן.

 

הכניסו עם פלחי אגס לתוך הסמובר,

עם קוביות של סוכר שהכין זה מכבר,

מזג לאִלְפָּס הגשה, שבצידו ספל חרסינה,

וניגש אל הגברת שישבה בויטרינה. 

הייתה עסוקה הגברת במריטת הריסים,

לא שמה לב לבחור ולחליטת האגסים.

לאחר שסיימה הביטה היא בָּסֶפֶל,

כשעיניה התמקדו רק בריס אחד – בּנֶפֶל: 

"איכסססס! מה זה?! יש פה שערה!

לא רוצה לשתות - קח את זה בחזרה!"

קמה ויצאה מבית-התה כעוסה ועצבנית,

בעוד הגרסון שופך את התה בבור, מאחורנית...

"

(דצמבר 2014)

חגים ונהנים - חנוכה

החורף הקר מתקרב, ואיתו חג החנוכה הרומנטי...

... ואולי לא... :)

"

היה זה ערב חורפי רומנטי בבית,

לאורה המזכך של חנוכיית שמן-זית

זוג התכרבל בסלון – על הספה,

עם שמיכת פוך-אווזים העטופה בציפה.

מחר יסע הגבר לצורכי עבודה,

והאשה תטפל בילדים לבדה.

נמאסו עליה נסיעותיו התכופות,

וניסתה לשכנעו בפנים זעופות:

 

"כנראה תהיה סופה יותר מאוחר.

אולי אין אתה חייב לעזוב מחר?

איני צריכה כסף ולא רוצה זהב,

ילדיך כבר שכחו שיש להם אב!

"רוצה אני להיות איתך יחד כל השנה,

כמו פעם, בתקופה של לפני החתונה.

לא יודעת אם עליי לצחוק או לבכות,
כי תמיד נוסע אתה לתקופות ארוכות!"

 

"זה יעבור מהר", ניסה הבעל להרגיע:

"הפנסיה קרובה - היום עוד יגיע.

כעת בואי לישון, תשוש אני ונרדם,

הן עליי לצאת את הבית מוקדם".

...

בחדר השינה – על אף התשישות,

לא עצם הגבר עיניו מהתרגשות:

מחר שוב יצא לדרכו אל מעבר לים,

באוניה המפליגה ליעד מסויים.

הן שנים רבות משמש הוא מלח בצי-הסוחר,

ובזמן עבודתו, באשתו לא רוצה להיזכר

לא מפני העומס הנפשי, ולא מפני העמל,  

מפני שלמלח כמותו - מחכה אישה אחרת בכל נמל...

"

(דצמבר 2014)

 

חנוכה שמח!

חגים ונהנים - סוכות

"

מעשה באדם שהיה "רודף שמלות",

(אך לא במשמעות של ריבוי נשים וכלות)

מדובר במאצ'ו גברי עם פאסון די מרשים

שהתאווה בסתר ליבו ללבוש בגדי נשים.

למזלו הכיר והתחתן עם מעצבת אופנה,

שיצרה בביתה שמלות-ערב וחתונה.

לא סיפר לאשתו כי כל לילה כשהיא נרדמה,

מדד את אחת השמלות שתפירתן נסתיימה.

באחד השבועות – לאחר לילות ארוכים שאת ייצרו כבש,

ראה בחדר העבודה של אשתו גליל-בד בצבע דבש.

התלהב מאד מן הצבע - וביודעו כי אשתו בנסיעה

נחפז להכין מגליל הבד את שמלת המאה:

פתח את מגזין burda לעיצוב ותפירה

שהכיל דגם ומידות של שמלת-ערב צרה.

אחרי קומץ חיתוכים ומלאכת תפירה קלילה,

זכה - סוף סוף - למדוד את השמלה!

לפתע נכנסה אשתו, וראתה את השמלה שעליו

"אלוהים אדירים" צעקה, וקפאה כלולב,

...

אז אמרה בקול חרישי לאחר כמה דקות של שתיקה:

"הרסת את הבד שהיה אמור לעטוף את הסוכה"...

"

חגים ונהנים - יום הכיפורים

את  הרעיון לשיר הבא לקחתי משני מקורות הסטוריים:
1. הסיפור המוכר על הדייג ודג-הזהב.
2. סיפור שקראתי לראשונה בסדרת הספרים המעולה "כה עשו חכמינו". את תמצית הסיפור ניתן לקרוא באתר חב"ד.

"

בבקתת עץ שהייתה פעם מסבאה,

חי דייג עני עם אשתו המעצבת חסרת-ההשראה.

כל בוקר היה הדייג יוצא מביתו והולך רגלי

לדוג דגים בחוף הסמוך עם החכה והדלי.

בערב יום הכיפורים, כשירד אל החוף, כהרגלו,

השליך את החכה, וניסה את מזלו,

ראה כי עלה בחכתו דג-זהב,

אז קפץ ממקומו וקרא כנלהב:

"האח! הידד! איזה דג יפיפה!

עם עשבי תיבול בתנור אותו אאֵפה!

אשתי הרעבה הייתה כבר בקריזָה,

לדג בסעודה המפסקת יש לה קפריזה!"

"אנא ממך" פתח הדג את פיו ואמר,

"אל נא תאכלני כי טעמי טעם מר.

אינך נראה כאדם שקל להרשים,

אך בתמורה - שלוש משאלות לך אגשים!"

חשב הדייג כי מדובר בשטויות,

כי ידע הוא יצרן של כל הבריות:

בשעת דחק וסכנה יאמרו כל דבר,

כדי לנסות ולהיחלץ מציפורני גורלן האכזר.

התייחס לדבריו של הדג בספקנות,

ולא ידע כי בעצם דיבר הוא בכנות...

אך עם זאת ראה כי מצא לו שותף לשיחה,

וכך ישב לדבר עם הדג עד (כמעט) שעת חשיכה.

בלי מעצורים ובלי כל פחדים,

סיפר לו על רצונו בשלושה ילדים.

סיפר לו על אשתו ועיניה הכבויות

ועל תאוותו הבלתי נשלטת לגביניות.

עם רדת שמש אדומה, כשרק החלו להתיידד,

קראה לו אשתו לחזור הביתה בקול מעודד.

אך לא רצה הדייג להיפרד מבן-שיחו,

והחליט לקחתו לאקווריום בבית בעל-כרחו.

הכניס את הדג לדלי וחזר (רגלית) לביתו,

ראה כי שלושה תינוקות מפזזים סביב לאשתו,

דגמי בגדים מונחים על שולחן העבודה,

וריח חזק של גביניות עולה מתנור הפלדה.

ובעוד הדייג מן הניחוחות משתכר,

הבין הוא כי אמת דיבר הדג ולא שיקר.

רצה להתנצל בפני הדג על חשדו האווילי,

אך דג-הזהב המסכן כבר צף לו בדלי...

"

זכרו: למרות סיומו של השיר - אף פעם לא מאוחר מדי לבקש סליחה!

גמר חתימה טובה.

חגים ונהנים - ראש השנה

לרגל פרוס השנה החדשה, החלטתי לחדש את המסורת ולפרסם עוד חלק מאוצר השירים הישנים אל הבלוג...
ופעם... שיר ברוח החג. שנה טובה!

"

לפני שנים רבות במדינה רחוקה,

נולדה בת-זקונים למלך ולמלכה.

לימים, עקב שחיתות, הובל המלך לעמוד התלייה,

ונותרו בטירה רק המלכה והבת - שלגייה.

עם אם פוריטאנית, ובהעדר אב רציני,

לא קיבלה הנסיכה "חינוך מיני",

וכך נהגה שלגייה במתירנות סוטה:

עם כל גבר שהכירה, נכנסה למיטה!

ראתה המלכה את מעשי בתה המופקרת -

שאין זו התנהגות המתאימה לגברת,

קראה למשרתיה ובפיה הבשורה:

"סלקו את בתי המופקרת מתוך הטירה!"

לא עזרו לשלגייה קריאות בכי ותחנונים,

והיא גורשה ללא בגדים להחלפה [וללא תחתונים],

אל היער החשוך, הסמוך לטירה,

שם מצאה בית קטן שבו התגוררה.

מספר ימים אחרי המעבר,

חזרו אל הבית דייריו משכבר,

שבעה גמדים גברים וחרמנים,

שלא ראו בחורה כבר כמה שנים.

התלהבו הגמדים מן הבחורה המתאכסנת,

ושמחו עוד יותר לגלות שהיא "נותנת",

וכך בילו את זמנם שלגייה ושבעת הגמדים

בהתנסויות "קאמה-סוטרה" ובעשיית ילדים.

...

חלפו כמה שנים והמלכה הרגישה בודדה,

ביקשה את ראי הקסם שימצא את בתה האבודה,

סיפר לה כי שלגיה מתגוררת בסמוך לטירה,

לא עוד "מתפרפרת" כמו אותה הנערה.

לכבוד הימים הנוראים וראש השנה

החליטה לעשות "סולחה" עם בתה הקטנה.

קטפה תפוחים מגינת הארמון,

ארזה עם צנצנת דבש, עוגיות ורימון.

יצאה אל היער והגיעה לבית הגמדים,

שם פתחו לה את הדלת עשרה ילדים.

זיהתה שלגיה את אמהּ והתרגשה עד מאד,

נפלו זו על פני זו והבטיחו שלא לריב עוד.

לאחר שהכירה לאמה את הנכדים,

ואכלו סעודת צהריים בבית הגמדים,

בטרם טעמו את העוגיות לקינוח,

טבלו בדבש את חתיכות התפוח...

"
(ספטמבר 2009)

סוף דבר:

"

לאחר הסעודה חזרו שבעת הגמדים, ופגשו במלכה,

היא קצת הופתעה, אך נדמה שהפנימה (הסכימה בשתיקה)...
כעבור כמה דקות, התעשתה המלכה ופיזרה חיוכים,
וכה אמרה לנכדיה ולשבעת חתניה הנמוכים: 

"איחול אחד לי אליכם, כדאי שתפנימו:
לשנה טובה תכתבו ותחתמו!" 

"