הרעיון לשיר מגיע ממדרשים בתלמוד, החושפים פרטים "עסיסיים" על טבעם האמיתי של אחשוורוש וושתי.
בשיר מובאים גם ציטוטים מפרק א' של מגילת אסתר "ככתבם וכלשונם".
"
סָייס תְּאֵב-כּח באורווה המלכותית,
ניסה להשיג עוצמה ושליטה אמיתית.
אך כיצד הוא יצליח? האם הוא יכול?
הן דמו רק אדום, ולמלכים הוא כחול...
והנה נקרתה הזדמנות פז לסָייס,
כשלקרב המעצמות בבל-פרס הוא גוייס:
כשסוסו האציל של המלך בֵּלְשַצָר,
נתקע עם הכרכרה, ופשוט נעצר.
בבהילות אז זומן הסָייס אל הכרכרה,
שהפרסים – בינתיים – כבר סימנוה כמטרה.
לחש על אוזן הסוס בשפת הסוסים,
והחל הוא לדהור ולרמוס בָּפָּרְסִים.
הניצחון על הפרסים הושלם במהרה,
ולמלך בֵּלְשַצָר לא נותרה אז ברירה:
כפרס על שירותו לארמון המלכותי,
יתחתן הסָייס עם בתו הנסיכה – וָשְתִי.
...
הרבה שנים אחרי כן, בשושן הבירה,
ערך המלך מִשְׁתֶּה - סעודה
כבירה,
רצה להראות אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד
מַלְכוּתוֹ,
וכי לוֹ-לוֹ ה"דם הכחול", ולא לאשתו...
וכך ציווה המלך וחתם בטבעת המלוכה,
לִמְהוּמָן וחַרְבוֹנָא, סריסי
הממלכה,
לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי
הַמַּלְכָּה ולהשפילה,
כשתרקוד עירומה מול כל הקהילה.
וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה
וַשְׁתִּי - פי המלך הימרתה,
ובעצתו של המן (מְמוּכָן), הודחה
והומתה,
ובאשר לשאר נשות הממלכה - צוּוָה עליהֵן –
"וְכָל-הַנָּשִׁים,
יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן!"
ללא "תוקף פוליטי", חי אחשוורוש בחשש ובהלה,
ושרד נסיונות התנקשות מבגתן ומתרש,
לימים, כשגילה שאסתר היא ממשפחת אצולה(*)
היה מאושר, ונתן בידה את המן ואת זרש!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה