הַסְּעוּדָה
הַנֵּרוֹת כְּבָר דָּלְקוּ בַּחֲלַל הַמִּסְעָדָה,
הַמֶּלְצַר כְּבָר הִגִּישׁ אֶת מְנוֹת הַסְּעוּדָה.
הוּא הִבִּיט בָּהּ בְּרֹעַד, כְּשֶׁאָכְלָה אֶת הַקִּנּוּחַ,
וְנִסָּה לְדַבֵּר... נִרְאָה שֶׁשָּׁקַל אֶת הַמִּינוּחַ.
"הַתִּזְכְּרִי אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ: אֶת חוֹזֶק הַמָּטָר?
אֵיךְ מְעִילִי הַמְּחַמֵּם אֶת גּוּפֵךְ אָז עָטַר?"
חִיְּכָה הָאִשָּׁה, אַךְ מוּחָהּ רַק נִזְכַּר:
"וְאֵיךְ הַכּוֹבַע שֶׁלְּךָ הָרַס לִי אֶת הַפֵּן הַיָּקָר!"
"וְאֵת הַנּוֹפֶשׁ הַהוּא בְּעִיר הַבִּירָה,
כְּשֶׁבִּילִינוּ לַיְלָה רוֹמַנְטִי בִּמְלוֹן הַיֻּקְרָה?"
נִזְכְּרָה הָאִשָּׁה, אַךְ מוּחָהּ הֶעָצִים:
"שֶׁמצאת בְּזוֹל – כִּי הָיָה בשִּׁפּוּצִים!"
"וְאֵיךְ הִתְנַחַמְנוּ יַחְדָּיו, וְהִתְעַצְּמָה הָאַהֲבָה,
כְּשֶׁאִבַּדְתְּ אֶת בַּת מִשְׁפַּחְתֵּךְ הַקְּרוֹבָה..."
נִזְכְּרָה הָאִשָּׁה, אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לִצְחֹק:
"כִּי רַצִּיתָ שֶׁאָעְבֹר לָגוּר בְּבֵיתְךָ הַמְּאֹד רָחוֹק".
כָּעֵת, מְחֻיָּךְ – הוּא כָּרַע עַל בִּרְכּוֹ,
שָׁלַף טַבַּעַת, וְקֵרֵב הָאִשָּׁה אֶל חֵיקוֹ.
"אֶהְיֶה מאֻשָּׁר אִם תַּסְכִּימִי לִהינָּשֵׂא!"
"אֲנִי רוֹצָה לְהִפָּרֵד! אִישׁ קמצן וּמִתְנַשֵּׂא!"
(יולי 2026)
