אזהרה:

בלוג זה עלול להכיל קטעים מוגזמיים, פוגעניים, בוטים, סוטים וכאלו שנכתבו עלי-ידי שוטים. השימוש בהגזמות אלו נועד למטרות אמנותיות בלבד, ואין להקיש מהן על דעותיו האמיתיות של המחבר ואמונותיו.
אין להפגע ולהעלב מן השירים בבלוג זה, וכל העושה זאת, על מצפונו בלבד.

יום ראשון, 12 ביולי 2026

שביזות יום א'

הַסְּעוּדָה

הַנֵּרוֹת כְּבָר דָּלְקוּ בַּחֲלַל הַמִּסְעָדָה,
הַמֶּלְצַר כְּבָר הִגִּישׁ אֶת מְנוֹת הַסְּעוּדָה.
הוּא הִבִּיט בָּהּ בְּרֹעַד, כְּשֶׁאָכְלָה אֶת הַקִּנּוּחַ,
וְנִסָּה לְדַבֵּר... נִרְאָה שֶׁשָּׁקַל אֶת הַמִּינוּחַ.

"הַתִּזְכְּרִי אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ: אֶת חוֹזֶק הַמָּטָר?
אֵיךְ מְעִילִי הַמְּחַמֵּם אֶת גּוּפֵךְ אָז עָטַר?"
חִיְּכָה הָאִשָּׁה, אַךְ מוּחָהּ רַק נִזְכַּר:
"וְאֵיךְ הַכּוֹבַע שֶׁלְּךָ הָרַס לִי אֶת הַפֵּן הַיָּקָר!"

"וְאֵת הַנּוֹפֶשׁ הַהוּא בְּעִיר הַבִּירָה,
כְּשֶׁבִּילִינוּ לַיְלָה רוֹמַנְטִי בִּמְלוֹן הַיֻּקְרָה?"
נִזְכְּרָה הָאִשָּׁה, אַךְ מוּחָהּ הֶעָצִים:
"שֶׁמצאת בְּזוֹל – כִּי הָיָה בשִּׁפּוּצִים!"

"וְאֵיךְ הִתְנַחַמְנוּ יַחְדָּיו, וְהִתְעַצְּמָה הָאַהֲבָה,
כְּשֶׁאִבַּדְתְּ אֶת בַּת מִשְׁפַּחְתֵּךְ הַקְּרוֹבָה..."
נִזְכְּרָה הָאִשָּׁה, אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לִצְחֹק:
"כִּי רַצִּיתָ שֶׁאָעְבֹר לָגוּר בְּבֵיתְךָ הַמְּאֹד רָחוֹק".

כָּעֵת, מְחֻיָּךְ – הוּא כָּרַע עַל בִּרְכּוֹ,
שָׁלַף טַבַּעַת, וְקֵרֵב הָאִשָּׁה אֶל חֵיקוֹ.
"אֶהְיֶה מאֻשָּׁר אִם תַּסְכִּימִי לִהינָּשֵׂא!"
"אֲנִי רוֹצָה לְהִפָּרֵד! אִישׁ קמצן וּמִתְנַשֵּׂא!"

(יולי 2026)

יום רביעי, 28 במרץ 2018

ארס חדש

"
שירת הברבור

באגם הברבורים בארץ לא גדולה,
כל בוקר נפתח בשירת מקהלה.
סימפונייה הרמונית מרובת מקורים,
שכולה קריאות וקרקור ברבורים.

הקרקור ההרמוני היה כה מיוחד,

ש(כמעט )לא הרגישו בקולו של האחד,
בין אם היה הברבור באגם או על ענף,
התמזג קרקורו עם שאר בעלי הכנף.

...


אך בוקר אחד ההרמוניה הופרה,

סימפוניית הקרקורים רעשה כחצוצרה,
אחד הברבורים נעדר מהמקהלה
וכל השירה כאילו – התקלקלה.

לא תתארו לעצמכם את עוצמת ההפתעה,

כשגילו שלברבור בודד כה הרבה השפעה.
כי לכל קרקור יש משמעות גדולה
בסימפונייה, שירה ובמיוחד במקהלה...

...

אז לאיפה הלך "הברבור הנעלם"?
אולי לחפש את מזלו בעולם?
אולי סתם שכח, או פשוט רק נרדם?
ואולי איבד את קולו, וקרקורו נדם...
"
(מרץ 2018)


סוף דבר:
חזר האגם לימיו כבשגרה,
וחזרה שוב ההרמוניה לשירה,
כאשר ברבור חדש גויס ונכח,
והברבור ה"חסר" הלך ונשכח...

יום ראשון, 23 ביולי 2017

שביזות יום א'


"
למהנדס מתחיל לאחר סיום המכללה,
נמאס כבר לחיות חיים של בטלה,
הלך לראיונותותוך תקופה די קצרה,
התקבל לעבודה בחברת החומרה.

הוא התחיל בדיזייןבתפקידו הראשוני
ליצור למודל איזה flavor חדשני.
הוא שינה את הקוד, והמודל לא קומפל,
צקצקו בזלזול: "חבל.... דווקא היה לו פוטנציאל..."

המשיך לצוות האינטגרציהוממש השתדל!
קיבל משימה לחווט שוב את המודל.
הוא חיבר שם הפוך את הport לסיגנל,
צקצקו בזלזול: "חבל... דווקא היה לו פוטנציאל..."

עבר לוריפיקציהבלי הרבה ברירות,
שם קיבל משימה לנקות רגרסייה מהערות (=swarning)
הוא התעלם מהערה שחשפה באג די "פאטאל",
צקצקו בזלזול: "חבל... דווקא היה לו פוטנציאל..."

כך - בכל צוות שהגיע, ההסטוריה שוב חזרה:
פעם פשלה, פעם טעות, פעם הפקרה.
בכל תפקיד שעשהקיבל מהסביבה
אותה נימה של זלזול ואותה התגובה...

...

ימים קשים הגיעושל הידוק החגורה,
החליט הוא לעזוב לחברה המתחרה,
"בגלל הכסף" ענהלכל מי ששאל,
והם צקצקו בעצב: "חבל... דווקא היה לו פוטנציאל..."
"
(יולי 2017)

יום רביעי, 4 בינואר 2017

ארס חדש

"
החייכן
איתי בשכונה גדל ילד אחד,
יש שיאמרו כי היה מיוחד,
בקצה הרחוב, גרתי למולו
הוא כל הזמן חייך, כשאני לא:
 
עוד כשהיינו יחד בגן הילדים,
אהבנו לעשות דברים מפחידים:
בטיפוס על העץ - נשברה הזמורה,
הוא חייך, ואני עם יד שבורה...
 
הלכנו יחדיו לחטיבה העליונה,
גנבנו למורה ללשון ת'בחינה.
הלשין עליי אחד מה"חברים",
הוא חייך, ואני חזרתי עם ההורים...
 
גוייסנו שנינו לצבא - אל הקרב,
הושלך רימון לתוך המארב!
פגע בי רסיס - הילכתי עקום
הוא חייך, ואני בשיקום.
 
עבדנו יחדיו בפס הייצור,
חיפפנו ומצאנו "דרך קיצור".
קידמו אותו - למנהל זוטר,
הוא חייך, ואני מפוטר...
 
מצאנו אז לנו כלות חסודות,
במהרה גילינו שהן בנו בוגדות.
נתן לאשתו עוד הזדמנות,
הוא חייך, ואני ברבנות...
 
...
 
כך היה בכל אירוע משמעותי,
למרות שהיה הוא מאד חברותי.
כעסי עליו הלך והצטבר:
הוא תמיד חייך כשאני במשבר!
 
...
 
...ואז קרה הנורא מהכל!
לא האמנתי - אלמתי מקול!
ישב קפוא, בלי-נוע, חיוור כולו
ולפתע חייכתי, כי הוא כבר לא!
"
(ינואר 2017)

יום שבת, 31 בדצמבר 2016

חגים ונהנים - חנוכה

"
לפני שנים רבות בגנו של אלוקים,
צמח עץ גדול עם פירות מתוקים.
טוב... לא ממש פרי כמו שהוזכר,
יותר בצק שומני עם ריבה וסוכר!

אהב האל את העץ מכל עצי הגן
שהרי רק ל"פריו" היה טעם מטוגן.
והטיל על האדם איסור אכזרי:
בשום פנים ואופן אין לאכול מהפרי!

...

קרה מה שקרה, למרבה האכזבה,
והנחש הצליח לפתות את חווה.
ובנקל שכנעה את אישהּ הגרגרני,
לקחת גם ביס מהפרי השומני.

גילה אלוהים שטעמו את הפרי,
רתח מזעם על מעשם החזירי!
גרש אותם מהגן לָעולם לבדם,
והפך את ה"פרי" לא-בריא לאדם.

סוף דבר:
אדם וחווה היו המומים מהבלגן,
עמדו עצובים בשעריו של הגן.
התבוננו בעץ הפרי בשקט ודומייה,
ואז קרא אדם לפרי "סוׁפ-גַנ-יָה"...
"

יום רביעי, 24 באוגוסט 2016

רגע ישראלי - תושבים חוזרים

 "
מעשה בבחור ממשפחה "עממית", 
עם בעיה די קשה של מודעות עצמית.
בעל שפה נמוכה - כמו של פרחח,
כל אישה "נשמה" וכל גבר הוא "אח"...

אולי זה האגו? אולי השפה הירודה?
לא הצליח הבחור למצוא בארץ עבודה...
החליט לנסות את מזלו אי-שם בניכר,
פן לפשע יתגלגל במוקדם או במאוחר...

אמנם לא היה זה חיש בִּן-ליל,
אך הצליח הבחור לעשות שמה חיל.
כי במקום בו שולט הטון ה"רשמי",
יש יתרון לחספוס של הישראלי ה"עממי"...

...

חזר הוא יום אחד לארצנו היפה,
לאחר שלא ביקר מזה זמן ותקופה.
לא סתם דמות "עממית" ושקופה,
כי אם איש מתורבת החנוט בחליפה...

לשנים של עסקים בחו"ל הייתה השפעה,
שינו את אוצר המילים ואת צורה ההבעה.
לא הצליח להתרגל שוב לחספוס המקומי,
דומה כי שכח את עברו ה"עממי"...

אך למרות רוטנו על האופי המרוד,
ולמרות רוגזו על הז'רגון הירוד,
כשהלך לטייל שוב בשוק העירוני,
יצא לו "כפרה" כשקרא לחנווני...
"

(אוקטובר 2016)

סוף דבר:
כמאמר הפתגם על האקדם בתיאטרון,
נוכל לתאר את זה העיקרון:
"עממי מתורבת" בינואר - עד סוף חודש מארס,
יצרו עליו יגבר - ויחזור שוב להיות... עַרס!

יום חמישי, 24 במרץ 2016

חגים ונהנים - פורים

כמיטב המסורת בחג הפורים - גם גם הרעיון לשיר הבא לקוח מתוך מדרשים בתלמוד.
בשיר מובאים גם ציטוטים מהמגילה "ככתבם וכלשונם".

"
המן, הוזיר האהוב של בית המלוכה,
עתים נשלח אל שושן בראש תהלוכה,
לבוש חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת עם סוס מהולל
ומובל בחבל על ידי עבד אומלל.

אהב המן - למען יבדילו האנשים -
בין העבד הפשוט לוזיר המרשים,
להשפיל את העבד עוד טיפה,
על ידי לכלוכו בבוץ ואשפה.

...

להמן ולזרש הייתה בת זקונים,
קטנה מויזתא בכמה שנים.
נולדה אחרי תפילות ותחנונים -
בת ראשונה אחרי עשרה בנים!

חינכהּ המן בהתאם לאמונתו,
להיות ההיא שתגדיל את יוקרתו:
כל פעם שיעבור עם סוסו האצילי,
תעמוד היא על הגג, ותשליך את הדלי.

...

והנה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אחשוורוש,
ובספר הזכרונות החליט לקרוא ולדרוש:
"מה נעשָה במרדכי צדיק-החרש
שהצילני מהתנקשות של בגתן ותרש?"

המלך אחשוורוש למען מרדכי יצא מגדרו:
"כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"
מרדכי עם פמלייתו את העם מקסים,
והמן, עם החבל, מושך את הסוסים...

הגיעה התהלוכה לרחוב מגוריו של המן,
בו הבת הקטנה התמקמה כבר מזמן.
את הדלי הגדוש ברפש וזבל,
השליכה לעבר האוחז שם בחבל...

שמחה הילדה על ביצוע מושלם,
והמן המלוכלך הושפל מול כולם.
גילתה הילדה את אביה ונבהלה,
נרתעה לאחור, ומהגג היא נפלה...
"
(מרץ 2016)

סוף דבר:
אחר שאיבד המן את בתו האהובה,
מושפל, אומלל ומלא אכזבה,

נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ
,
ומזימות רעות ליהודים החל לחרוש...

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

רגע ישראלי - אינתיפאדת הסכינים

לרגל המצב הבטחוני - שיר אקטואלי... השיר נכתב בנוסח ובהשראת ספר הילדים הנודע "יהושע הפרוע" (ומשם גם לקוחות התמונות, עד כדי שינוי קל):
 
"
מעשה בגל הצנום כגפרור,
לא אבה לאכול אפילו פירור.
רעב לא הרגיש, לא חש בבטנו,
ניחוח ממתק לא דגדג בלשונו.

וכלב לו בוקי, עם עיניים שחורות,
כל יום זולל הוא ארוחות נהדרות:
כל מה שהוגש לגל (כביכול),
זרק הוא לבוקי שיוכל לאכול! 

 

 



 
 ...
 
גדל גל וזומן ללשכה לצו הראשון,
"תת-משקל חמור" שמע במתק לשון.
את גיוסו הצפוי הצבא עלול לשלול
נבהל גל מאד והחל אז לזלול!
 
וכלב בוקי, בעיניים מתוחות,
"להיכן נעלמו אותן הארוחות?"
בונזו מקבל הוא ורוצה למאן,
אך את האוכל של גל לבוקי כבר אין...

 





...
 
הוסיף גל לגדול וסטרואידים לָקַח,
זלל חלבונים, ושרירים הוא פִּיתַח.
חזר ללשכה שרירי ומחוסם,
החליט הפקיד לגייסו ליס"מ...

וכלב בוקי, עם עיניים כלות:                           
היכן מבלה כעת גל בלילות?
מארבים? אבטחה? לוחמת גרילה?
מתי הגיבור יחזור לרגילה?

 






...

חזר גל הביתה באחד מימי השישי,
ויצא עם הכלב, ונשקו האישי.
מחבל ברחוב חמוש בסכין קצבים,
החל אז לדקור בעוברים ושבים.

וכלב בוקי, בעיניים טרופות,
השתלח במחבל בכמה תקיפות,
נושך, מחרחר, וגם תוהה "הכיצד"
גל השרירן החמוש מתחבא לו בצד...
 







(אוקטובר 2015)

יום שבת, 8 באוגוסט 2015

שבת של כפירה

והפעם, סיפור המבוסס על בדיחה ידועה:
"
אשתו הצדֵקת של אברך חכם,
חזרה לביתה עם סיר חמין גדול וחם,
יום שישי היה, בחצרו של בנין דירות,
והיא בדיוק סיימה את "עירוב החצרות".

באחת המרפסות שבבלוק היה נוכרי,
צלה על גחלים בשר חזירים טרי.
לא עשה זאת כי הוא רשע וגרגרני,
פשוט אהב הוא מאד את הבשר השומני.

בעת גירוד הבשר באמצעות המֵלְקַחָת,
הפעיל כוח רב על האַסְכָּלָה(*) הרותחת.          *אסכלה – רשת צלייה
עפה לה חתיכת בשר – מי היה מאמין?!
מן המרפסת הגבוהה ישר לסיר החמין...


אבוי! מה יֵעשה כעת עם סיר הרותחין?
הן שבת מתקרבת – לא נותר זמן להכין...
האם עליה לזרוק המקצת או המירב?
האם ניתן לאכול? - אצה לשאול את הרב...
...

אמד הרב את הבשר (שבינתיים נמס בקלחת),
בחן את גודל הסיר ואת הטמפרטורה הרותחת,
אולי בגלל "בטל בשישים"? אולי בגלל "טפל ועיקר"?
לבסוף פסק: "כשר למאכל בשבת - חם או קר!"

אנחת שמחה ורווחה מפי הרבנית נפלטה,
ומיהרה לחזור להדלקת נרות בביתהּ.
העמידה את הסיר על הפלטה עד שחרית,
ולא סיפרה לבעלה האברך על התקרית.

...

 למחרת בסעודה ליקק האברך הצלחת בלשונו:
חמין כה טעים – לא עלה מעולם על שולחנו.
או אז החליטה הרבנית שחתיכת חזיר קטנטנה
תוכנס לכל חמין עתידי – והפעם... בכוונה....

"
(אוגוסט 2015)

יום שני, 18 במאי 2015

רגע ישראלי - שביתה בדרום

לרגל השביתה הגדולה באיזור הדרום...
 
"
בוילה גדולה בדימונה - בלב המדבר,
הייתה גינת בוטיק עם קקטוס וצבר.
ליד מזרקה מעוצבת ולצִלָהּ של שמשייה,
חנתה מרצדס שחורה במגרש החנייה.

סמי בטיטו יצא מן המכונית (והמזגן),
ובצעד בוטח – שם פעמיו אל הגן.
התיישב על כסא-גן יוקרתי ליד הבריכה,
והרהר בעתידו במפעל, ובחיי המשפחה..

הן כל חייו עבד הוא במפעל הברום,
לא חשב לעולם לעזוב את הדרום.
אך כעת – חרב הפיטורים מעליו מתהפכת,
וסמי חושש כי זמנו הגיע "ללכת"...

ומה יעשה אדם כמותו ללא השכלה?
כיצד זה ימצא עבודה רגילה?
הן מציאת עבודה בדרום היא אתגר,
ועוד לא הזכרנו את גילו המבוגר...

...

כמו במקרים קודמים – כמו בריטואל,
סגרו העובדים את העיר והשביתו המפעל.
לא יתנו להנהלה "להפריש" ו"לפטר",
לא יחזרו לעבודה עד שהמשבר כבר ייפתר.

וסמי מתוסכל:
בלי משכורת כבר שלושה חודשים,
אשתו, שְתִחיֵה, כבר תובעת גירושים.
ולילדיו המפונקים כלל לא מובן,
מדוע השנה לא טסים לקלאבים ביוון...

...
 
ומה עושה השלטון לפתור את הנושא?
דומה שדבר.... אפילו לא מנסה...
משפחות נהרסות בדרום הרחוק,
והכנסת מתקוטטת בלהעביר איזה חוק...
"
(מאי 2015)

יום ראשון, 5 באפריל 2015

חגים ונהנים - פסח

"
בלילה אפל, סמוך מאד לחצות,
אץ לו דובון עם חבילה של מצות.
נחפז לשוב למערתו טרם יחלוף הזמן
מסיום הסעודה ועד אכילת האפיקומן.
 
כדי לקצר דרכו ולהגיע מהר למערה,
החליט "לחתוך" דרך היער שבקצה העיירה.
אך ריחה המשכר של המצה ה(לא-)פריכה
גרם לו - חיש מהר - לאבד דרכו בחשיכה.
 
...
 
בעודו מסתובב לו אבוד כך ביער
ראה מרחוק בית מואר וסביבו – שער.
התקרב אל השער וראה בין החרכּים
את דודניו החילוניים מרקדים וצוחקים.
 
ובעוד הוא מן המחזה מתפעם,
התקרב אליו דב גדול וזועם:
- "מה לך כי תחפש פה בשעת חשיכה?"
- "רציתי לדעת מה זו לכם השמחה!"
 
נפלו עיניו של הדב על המצה השמורה
והחליט לנסותו באכילה אסורה:
"אין בעיה, אחינו, לשמחה אותך נאמץ,
אם רק תעיז... לקחת ביס של חמץ!"
 
שתק הדובון למשך רגעים מרובים
 אולי פחד הוא, חלילה, מ"מלכודת דובים
(*)",
קרב החמץ ללשונו וסתם את אפו...
----- טרררררר ------
...."פקח עיניים דובון! האביב כבר פה!"
(*) מלכודת דובים – מונח כלכלי המתאר דבר שנראה טוב למראית עין אך מיד אחרי מתגלה הרע האמיתי
 
פתע מצא עצמו הדובון עירני במערה,
האביב הגיע – תרדמת החורף נגמרה.
לא היו חמץ ומצות, ולא היה גם שער,
לא היו דובים מרקדים, ולא היה גם יער...
"
(פסח 2011)

יום ראשון, 15 במרץ 2015

רגע ישראלי - בחירות

לכבוד יום הבוחר (בחירות 2015):

"
אנחנו נכנסים לישורת האחרונה,
של מערכת הבחירות הכי משונה:
אין מפלגות - יש רק גושים,
אין נבחרות - יש רק ראשים.
 
יועצי התקשורת חוזרים ואומרים,
והראשים מדקלמים את דפי המסרים.
ובין ספין לספין ושלל סיסמאות,
משננים הראשים את שלל הקריאות:
 
"הם השמאל - אנחנו הימין!"
"מרן עוד חי, עליכם להאמין!"
"אני אוריד את מחירי הדירות!"
"נוריד מיסים ונבטל הגזירות!"
 
מדי יום מתפרסמים סקרים חדשים,
בהם אף מפלגה לא מגרדת שלושים.
וגם אם קצת מנדטים מאבדים -
הרי שכל הראשים ינצחו - אין פה מפסידים. 
...
 
אז למי להצביע? במי אנו נבחר?
אין זמן להתלבט - ההצבעה היא כבר מחר!
האם נעשה טֹב עם הצבעה אמונית?
האם שלום-אמת עם הצבעה מדינית?
 
ואין מחלוקת על חשיבות הביטחון ואיראן,
ואולי עוד לא בא הקץ על מפלגתו של מרן?
פה-אחד נבחר כולנו להוריד את יוקר המחייה,
ואת כל הטרוריסטים להוציא להורג בתלייה...
 
כי רבות הבטחות הראשים עד יום הבחירות,
אך מיד לאחריו - כולן כבר מופרות:
כי רגע אחרי שיתפרסמו התוצאות -
תחל הספירה לאחור לבחירות הבאות...
"
(מרץ 2015)

יום רביעי, 4 במרץ 2015

חגים ונהנים - פורים

הרעיון לשיר מגיע ממדרשים בתלמוד, החושפים פרטים "עסיסיים" על טבעם האמיתי של אחשוורוש וושתי.
בשיר מובאים גם ציטוטים מפרק א' של מגילת אסתר "ככתבם וכלשונם".
 
"
סָייס תְּאֵב-כּח באורווה המלכותית,
ניסה להשיג עוצמה ושליטה אמיתית.
אך כיצד הוא יצליח? האם הוא יכול?
הן דמו רק אדום, ולמלכים הוא כחול...
 
והנה נקרתה הזדמנות פז לסָייס,
כשלקרב המעצמות בבל-פרס הוא גוייס:
כשסוסו האציל של המלך בֵּלְשַצָר,
נתקע עם הכרכרה, ופשוט נעצר.
 
בבהילות אז זומן הסָייס אל הכרכרה,
שהפרסים – בינתיים – כבר סימנוה כמטרה.
לחש על אוזן הסוס בשפת הסוסים,
והחל הוא לדהור ולרמוס בָּפָּרְסִים.
 
הניצחון על הפרסים הושלם במהרה,
ולמלך בֵּלְשַצָר לא נותרה אז ברירה:
כפרס על שירותו לארמון המלכותי,
יתחתן הסָייס עם בתו הנסיכה – וָשְתִי.
 
...
 
הרבה שנים אחרי כן, בשושן הבירה,
ערך המלך מִשְׁתֶּה - סעודה כבירה,
רצה להראות אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ,
וכי לוֹ-לוֹ ה"דם הכחול", ולא לאשתו...
 
וכך ציווה המלך וחתם בטבעת המלוכה,
לִמְהוּמָן וחַרְבוֹנָא, סריסי הממלכה,
לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה ולהשפילה,
כשתרקוד עירומה מול כל הקהילה.
 
וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי - פי המלך הימרתה,
ובעצתו של המן (מְמוּכָן), הודחה והומתה,
ובאשר לשאר נשות הממלכה - צוּוָה עליהֵן –
"וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן!"
"
(מרץ 2015)
 
סוף דבר:
ללא "תוקף פוליטי", חי אחשוורוש בחשש ובהלה,
ושרד נסיונות התנקשות מבגתן ומתרש,
לימים, כשגילה שאסתר היא ממשפחת אצולה(*)
היה מאושר, ונתן בידה את המן ואת זרש!
 
(*) מרדכי, דודה של אסתר היה בן למשפחת קיש, משפחתו של שאול המלך.