חגים ונהנים - יום הכיפורים

את  הרעיון לשיר הבא לקחתי משני מקורות הסטוריים:
1. הסיפור המוכר על הדייג ודג-הזהב.
2. סיפור שקראתי לראשונה בסדרת הספרים המעולה "כה עשו חכמינו". את תמצית הסיפור ניתן לקרוא באתר חב"ד.

"

בבקתת עץ שהייתה פעם מסבאה,

חי דייג עני עם אשתו המעצבת חסרת-ההשראה.

כל בוקר היה הדייג יוצא מביתו והולך רגלי

לדוג דגים בחוף הסמוך עם החכה והדלי.

בערב יום הכיפורים, כשירד אל החוף, כהרגלו,

השליך את החכה, וניסה את מזלו,

ראה כי עלה בחכתו דג-זהב,

אז קפץ ממקומו וקרא כנלהב:

"האח! הידד! איזה דג יפיפה!

עם עשבי תיבול בתנור אותו אאֵפה!

אשתי הרעבה הייתה כבר בקריזָה,

לדג בסעודה המפסקת יש לה קפריזה!"

"אנא ממך" פתח הדג את פיו ואמר,

"אל נא תאכלני כי טעמי טעם מר.

אינך נראה כאדם שקל להרשים,

אך בתמורה - שלוש משאלות לך אגשים!"

חשב הדייג כי מדובר בשטויות,

כי ידע הוא יצרן של כל הבריות:

בשעת דחק וסכנה יאמרו כל דבר,

כדי לנסות ולהיחלץ מציפורני גורלן האכזר.

התייחס לדבריו של הדג בספקנות,

ולא ידע כי בעצם דיבר הוא בכנות...

אך עם זאת ראה כי מצא לו שותף לשיחה,

וכך ישב לדבר עם הדג עד (כמעט) שעת חשיכה.

בלי מעצורים ובלי כל פחדים,

סיפר לו על רצונו בשלושה ילדים.

סיפר לו על אשתו ועיניה הכבויות

ועל תאוותו הבלתי נשלטת לגביניות.

עם רדת שמש אדומה, כשרק החלו להתיידד,

קראה לו אשתו לחזור הביתה בקול מעודד.

אך לא רצה הדייג להיפרד מבן-שיחו,

והחליט לקחתו לאקווריום בבית בעל-כרחו.

הכניס את הדג לדלי וחזר (רגלית) לביתו,

ראה כי שלושה תינוקות מפזזים סביב לאשתו,

דגמי בגדים מונחים על שולחן העבודה,

וריח חזק של גביניות עולה מתנור הפלדה.

ובעוד הדייג מן הניחוחות משתכר,

הבין הוא כי אמת דיבר הדג ולא שיקר.

רצה להתנצל בפני הדג על חשדו האווילי,

אך דג-הזהב המסכן כבר צף לו בדלי...

"

זכרו: למרות סיומו של השיר - אף פעם לא מאוחר מדי לבקש סליחה!

גמר חתימה טובה.

חגים ונהנים - ראש השנה

לרגל פרוס השנה החדשה, החלטתי לחדש את המסורת ולפרסם עוד חלק מאוצר השירים הישנים אל הבלוג...
ופעם... שיר ברוח החג. שנה טובה!

"

לפני שנים רבות במדינה רחוקה,

נולדה בת-זקונים למלך ולמלכה.

לימים, עקב שחיתות, הובל המלך לעמוד התלייה,

ונותרו בטירה רק המלכה והבת - שלגייה.

עם אם פוריטאנית, ובהעדר אב רציני,

לא קיבלה הנסיכה "חינוך מיני",

וכך נהגה שלגייה במתירנות סוטה:

עם כל גבר שהכירה, נכנסה למיטה!

ראתה המלכה את מעשי בתה המופקרת -

שאין זו התנהגות המתאימה לגברת,

קראה למשרתיה ובפיה הבשורה:

"סלקו את בתי המופקרת מתוך הטירה!"

לא עזרו לשלגייה קריאות בכי ותחנונים,

והיא גורשה ללא בגדים להחלפה [וללא תחתונים],

אל היער החשוך, הסמוך לטירה,

שם מצאה בית קטן שבו התגוררה.

מספר ימים אחרי המעבר,

חזרו אל הבית דייריו משכבר,

שבעה גמדים גברים וחרמנים,

שלא ראו בחורה כבר כמה שנים.

התלהבו הגמדים מן הבחורה המתאכסנת,

ושמחו עוד יותר לגלות שהיא "נותנת",

וכך בילו את זמנם שלגייה ושבעת הגמדים

בהתנסויות "קאמה-סוטרה" ובעשיית ילדים.

...

חלפו כמה שנים והמלכה הרגישה בודדה,

ביקשה את ראי הקסם שימצא את בתה האבודה,

סיפר לה כי שלגיה מתגוררת בסמוך לטירה,

לא עוד "מתפרפרת" כמו אותה הנערה.

לכבוד הימים הנוראים וראש השנה

החליטה לעשות "סולחה" עם בתה הקטנה.

קטפה תפוחים מגינת הארמון,

ארזה עם צנצנת דבש, עוגיות ורימון.

יצאה אל היער והגיעה לבית הגמדים,

שם פתחו לה את הדלת עשרה ילדים.

זיהתה שלגיה את אמהּ והתרגשה עד מאד,

נפלו זו על פני זו והבטיחו שלא לריב עוד.

לאחר שהכירה לאמה את הנכדים,

ואכלו סעודת צהריים בבית הגמדים,

בטרם טעמו את העוגיות לקינוח,

טבלו בדבש את חתיכות התפוח...

"
(ספטמבר 2009)

סוף דבר:

"

לאחר הסעודה חזרו שבעת הגמדים, ופגשו במלכה,

היא קצת הופתעה, אך נדמה שהפנימה (הסכימה בשתיקה)...
כעבור כמה דקות, התעשתה המלכה ופיזרה חיוכים,
וכה אמרה לנכדיה ולשבעת חתניה הנמוכים: 

"איחול אחד לי אליכם, כדאי שתפנימו:
לשנה טובה תכתבו ותחתמו!" 

"