שבת של כפירה

הרעיון לשיר הגיע מן הספר "זלמן והחנוכייה" - סיפור מתח מבית היוצר של אגודת ישראל (לא באמת...) על בחור חרדי בפולין של המאה ה-19. בלילה קר וגשום, מצא מחסה במערה - בה הדליק את נרות החנוכה. לצערו, אורות החנוכייה משכו למערה גם ליסטים אכזרים...
הספר נמכר בחנויות הספרים בבני ברק.... ובקרוב* בכל הארץ.                             * לכשתושלם ההשתלטות

"
היה זה בחג חנוכה, שנים לפני מלחמת ההתשה
חיזר על הפתחים זלמן - סוחר יהודי מורשה.
עבר מדלת אל דלת, מחצרות לחצרות:
מעות ניסה לקושש על מנת לקנות נרות.

באחד מבתי היהודים אצלם חיזר,
התארחו כמאה אנשים (ואולי קצת יותר!)
מסיבת "שבת-חתן" שם התרחשה,
שמחה וששון לנישואי כהן עם גרושה!

אבוי!! זלמן - חרדי עם זקן עבות,
נתקף הוא בחרדה לאור התועבות.
התרחק מן הבית בלא להביט אחור,
אץ ורץ הוא לעבר היער השחור...

במנוסתו חשב זלמן על מעשיו של האל:
"כיצד אפשר נישואין של טומאה בישראל?"
לרגע שוב נזכר בדלותו כי רבה,
ועד כמה - ממנו - האלוהים נחבא.

עשה מעשה אמיץ שעליו לא יצטער:
בחברה הדתית לא יסכים להשאר!
שכח את הנרות, זרק את המעות,
חזר הוא אל הבית, והתהולל עם נשואות.
"
(חנוכה 2003)

חנוכה שמח!

חמ(י)שיר טכנולוגי

לרגל ההכרזה על הפתיחה של מרכז הפיתוח הראשון של Apple מחוץ לארה"ב  דווקא בישראל,
קבלו את החמשיר הבא..

"

Apple inc. is coming this way.
All wish to work for - such a cliché...
True, Apple employees are very glad,
True, Apple employees get a new pad,
(But who cares?!)
The important thing is how much they pay...

"

(דצמבר 2011)

(והתרגום לעברית:)
"
חברת אפל בע"מ מתקרבת לאזורנו בצעדי ענק
זו אולי קלישאה, אך המירוץ בין המועמדים כבר הוזנק
נכון, לעובדים שלה יש המון מצב רוח
נכון, העובדים שלה מקבלים מחשב לוח
(אך... למי אכפת?)
מה שחשוב בסוף לכולנו - הוא התלוש בארנק...
"

חנוכה שמח.

חמ(י)שיר חדש

לרגל עליית מחירי הדלקים בעולם, והרצון העז של חברות התעופה לשמור על רווחיות, קבלו את השיר הבא...

"

Airline carriers need cash, but quenched their thirst
by charging each piece of luggage (excluding the first)
if you fancy to ski in France or in Suisse,
Better beware to return in one piece,
or you'll pay for your organs without being reimbursed

"

(דצמבר 2011)

וכמיטב המסורת, התרגום נאמן-למקור לעברית:

"

חברות התעופה מרוות את צמאונם למזומנים,

על כל תוספת כבודה הן גובות עשרת מונים.

אז אם חשקת בסקי בשוויץ או צרפת,

חזור נא בשלום (ובחתיכה אחת),

אחרת כל איבר בטיסה יחוייב בשלמונים...
"

שביזות יום א'

"
אלה זליגר(*) הייתה עם רגל קטועה.                    (*) שם בדוי, כמובן.
עוד רגע בת 90, וכמובן, עוד לא נשואה.
לא מצאה היא אף גבר שיסכים וישלים
עם נישואים לנכה הנתמכת בכסא גלגלים.

חלום אחד היה לה - לאלה,
ללבוש - ולו רק לשעה - את שמלת הכלה.
ביקשה מן התופרת, וזו, אכן, נענתה,
לתפור שמלה המתאימה לנכה שכמותה...

הכינה התופרת שמלת כלה מכובדת:
עם שני שרוולי ידיים ורגל בודדת.
"שמלה כה יפה", אלה התרגשה
וניגשה ללבשה מיד בתאי ההלבשה.

מרוב ההתרגשות לקתה היא בליבה,
בבית חולים - מותה כבר נקבע.
עטופה תכריכים, בארון, אלה שכבה,
לבושה בשמלת הכלה שאותה אהבה...
"
(סוף 2003)