רגע ישראלי - אינתיפאדת הסכינים

לרגל המצב הבטחוני - שיר אקטואלי... השיר נכתב בנוסח ובהשראת ספר הילדים הנודע "יהושע הפרוע" (ומשם גם לקוחות התמונות, עד כדי שינוי קל):

 

"
מעשה בגל הצנום כגפרור,
לא אבה לאכול אפילו פירור.
רעב לא הרגיש, לא חש בבטנו,
ניחוח ממתק לא דגדג בלשונו.

וכלב לו בוקי, עם עיניים שחורות,
כל יום זולל הוא ארוחות נהדרות:
כל מה שהוגש לגל (כביכול),
זרק הוא לבוקי שיוכל לאכול! 
 

 

 

 ...
 

גדל גל וזומן ללשכה לצו הראשון,
"תת-משקל חמור" שמע במתק לשון.

את גיוסו הצפוי הצבא עלול לשלול
נבהל גל מאד והחל אז לזלול!

 

וכלב בוקי, בעיניים מתוחות,
"להיכן נעלמו אותן הארוחות?"
בונזו מקבל הוא ורוצה למאן,
אך את האוכל של גל לבוקי כבר אין...

 

...
 

הוסיף גל לגדול וסטרואידים לָקַח,
זלל חלבונים, ושרירים הוא פִּיתַח.
חזר ללשכה שרירי ומחוסם,
החליט הפקיד לגייסו ליס"מ...

וכלב בוקי, עם עיניים כלות:                           
היכן מבלה כעת גל בלילות?
מארבים? אבטחה? לוחמת גרילה?
מתי הגיבור יחזור לרגילה?

 

...

חזר גל הביתה באחד מימי השישי,
ויצא עם הכלב, ונשקו האישי.
מחבל ברחוב חמוש בסכין קצבים,
החל אז לדקור בעוברים ושבים.

וכלב בוקי, בעיניים טרופות,
השתלח במחבל בכמה תקיפות,
נושך, מחרחר, וגם תוהה "הכיצד"
גל השרירן החמוש מתחבא לו בצד...

 

" 

(אוקטובר 2015)

שבת של כפירה

והפעם, סיפור המבוסס על בדיחה ידועה:

"

אשתו הצדֵקת של אברך חכם,
חזרה לביתה עם סיר חמין גדול וחם,
יום שישי היה, בחצרו של בנין דירות,
והיא בדיוק סיימה את "עירוב החצרות".

באחת המרפסות שבבלוק היה נוכרי,
צלה על גחלים בשר חזירים טרי.
לא עשה זאת כי הוא רשע וגרגרני,
פשוט אהב הוא מאד את הבשר השומני.

בעת גירוד הבשר באמצעות המֵלְקַחָת,
הפעיל כוח רב על האַסְכָּלָה(*) הרותחת.          *אסכלה – רשת צלייה
עפה לה חתיכת בשר – מי היה מאמין?!
מן המרפסת הגבוהה ישר לסיר החמין...

אבוי! מה יֵעשה כעת עם סיר הרותחין?
הן שבת מתקרבת – לא נותר זמן להכין...
האם עליה לזרוק המקצת או המירב?
האם ניתן לאכול? - אצה לשאול את הרב...

...

אמד הרב את הבשר (שבינתיים נמס בקלחת),
בחן את גודל הסיר ואת הטמפרטורה הרותחת,
אולי בגלל "בטל בשישים"? אולי בגלל "טפל ועיקר"?
לבסוף פסק: "כשר למאכל בשבת - חם או קר!"

אנחת שמחה ורווחה מפי הרבנית נפלטה,
ומיהרה לחזור להדלקת נרות בביתהּ.
העמידה את הסיר על הפלטה עד שחרית,
ולא סיפרה לבעלה האברך על התקרית.

...

 למחרת בסעודה ליקק האברך הצלחת בלשונו:
חמין כה טעים – לא עלה מעולם על שולחנו.
או אז החליטה הרבנית שחתיכת חזיר קטנטנה
תוכנס לכל חמין עתידי – והפעם... בכוונה....
"
(אוגוסט 2015)

רגע ישראלי - שביתה בדרום

לרגל השביתה הגדולה באיזור הדרום...

 

"

בוילה גדולה בדימונה - בלב המדבר,

הייתה גינת בוטיק עם קקטוס וצבר.

ליד מזרקה מעוצבת ולצִלָהּ של שמשייה,

חנתה מרצדס שחורה במגרש החנייה.

סמי בטיטו יצא מן המכונית (והמזגן),

ובצעד בוטח – שם פעמיו אל הגן.

התיישב על כסא-גן יוקרתי ליד הבריכה,

והרהר בעתידו במפעל, ובחיי המשפחה..

הן כל חייו עבד הוא במפעל הברום,

לא חשב לעולם לעזוב את הדרום.

אך כעת – חרב הפיטורים מעליו מתהפכת,

וסמי חושש כי זמנו הגיע "ללכת"...

ומה יעשה אדם כמותו ללא השכלה?

כיצד זה ימצא עבודה רגילה?

הן מציאת עבודה בדרום היא אתגר,

ועוד לא הזכרנו את גילו המבוגר...

...

כמו במקרים קודמים – כמו בריטואל,

סגרו העובדים את העיר והשביתו המפעל.

לא יתנו להנהלה "להפריש" ו"לפטר",

לא יחזרו לעבודה עד שהמשבר כבר ייפתר.

וסמי מתוסכל:

בלי משכורת כבר שלושה חודשים,

אשתו, שְתִחיֵה, כבר תובעת גירושים.

ולילדיו המפונקים כלל לא מובן,

מדוע השנה לא טסים לקלאבים ביוון...

...
 

ומה עושה השלטון לפתור את הנושא?

דומה שדבר.... אפילו לא מנסה...

משפחות נהרסות בדרום הרחוק,

והכנסת מתקוטטת בלהעביר איזה חוק...

"

(מאי 2015)

חגים ונהנים - פסח

"

בלילה אפל, סמוך מאד לחצות,

אץ לו דובון עם חבילה של מצות.

נחפז לשוב למערתו טרם יחלוף הזמן

מסיום הסעודה ועד אכילת האפיקומן.

 

כדי לקצר דרכו ולהגיע מהר למערה,

החליט "לחתוך" דרך היער שבקצה העיירה.

אך ריחה המשכר של המצה ה(לא-)פריכה

גרם לו - חיש מהר - לאבד דרכו בחשיכה.

 

...

 

בעודו מסתובב לו אבוד כך ביער
ראה מרחוק בית מואר וסביבו – שער.
התקרב אל השער וראה בין החרכּים
את דודניו החילוניים מרקדים וצוחקים.
 
ובעוד הוא מן המחזה מתפעם,
התקרב אליו דב גדול וזועם:
- "מה לך כי תחפש פה בשעת חשיכה?"
- "רציתי לדעת מה זו לכם השמחה!"

 

נפלו עיניו של הדב על המצה השמורה

והחליט לנסותו באכילה אסורה:

"אין בעיה, אחינו, לשמחה אותך נאמץ,

אם רק תעיז... לקחת ביס של חמץ!"

 

שתק הדובון למשך רגעים מרובים
 אולי פחד הוא, חלילה, מ"מלכודת דובים(*)",

קרב החמץ ללשונו וסתם את אפו...

----- טרררררר ------

...."פקח עיניים דובון! האביב כבר פה!"

(*) מלכודת דובים – מונח כלכלי המתאר דבר שנראה טוב למראית עין אך מיד אחרי מתגלה הרע האמיתי

 

פתע מצא עצמו הדובון עירני במערה,
האביב הגיע – תרדמת החורף נגמרה.
לא היו חמץ ומצות, ולא היה גם שער,
לא היו דובים מרקדים, ולא היה גם יער...

"

(פסח 2011)

רגע ישראלי - בחירות

לכבוד יום הבוחר (בחירות 2015):

"

אנחנו נכנסים לישורת האחרונה,

של מערכת הבחירות הכי משונה:

אין מפלגות - יש רק גושים,

אין נבחרות - יש רק ראשים.

 

יועצי התקשורת חוזרים ואומרים,

והראשים מדקלמים את דפי המסרים.

ובין ספין לספין ושלל סיסמאות,

משננים הראשים את שלל הקריאות:

 

"הם השמאל - אנחנו הימין!"

"מרן עוד חי, עליכם להאמין!"

"אני אוריד את מחירי הדירות!"

"נוריד מיסים ונבטל הגזירות!"

 

מדי יום מתפרסמים סקרים חדשים,

בהם אף מפלגה לא מגרדת שלושים.

וגם אם קצת מנדטים מאבדים -

הרי שכל הראשים ינצחו - אין פה מפסידים. 

...

 

אז למי להצביע? במי אנו נבחר?

אין זמן להתלבט - ההצבעה היא כבר מחר!

האם נעשה טֹב עם הצבעה אמונית?

האם שלום-אמת עם הצבעה מדינית?

 

ואין מחלוקת על חשיבות הביטחון ואיראן,

ואולי עוד לא בא הקץ על מפלגתו של מרן?

פה-אחד נבחר כולנו להוריד את יוקר המחייה,

ואת כל הטרוריסטים להוציא להורג בתלייה...

 

כי רבות הבטחות הראשים עד יום הבחירות,

אך מיד לאחריו - כולן כבר מופרות:

כי רגע אחרי שיתפרסמו התוצאות -

תחל הספירה לאחור לבחירות הבאות...

"

(מרץ 2015)

חגים ונהנים - פורים

הרעיון לשיר מגיע ממדרשים בתלמוד, החושפים פרטים "עסיסיים" על טבעם האמיתי של אחשוורוש וושתי.

בשיר מובאים גם ציטוטים מפרק א' של מגילת אסתר "ככתבם וכלשונם".

 

"

סָייס תְּאֵב-כּח באורווה המלכותית,

ניסה להשיג עוצמה ושליטה אמיתית.

אך כיצד הוא יצליח? האם הוא יכול?

הן דמו רק אדום, ולמלכים הוא כחול...

 

והנה נקרתה הזדמנות פז לסָייס,

כשלקרב המעצמות בבל-פרס הוא גוייס:

כשסוסו האציל של המלך בֵּלְשַצָר,

נתקע עם הכרכרה, ופשוט נעצר.

 

בבהילות אז זומן הסָייס אל הכרכרה,

שהפרסים – בינתיים – כבר סימנוה כמטרה.

לחש על אוזן הסוס בשפת הסוסים,

והחל הוא לדהור ולרמוס בָּפָּרְסִים.

 

הניצחון על הפרסים הושלם במהרה,

ולמלך בֵּלְשַצָר לא נותרה אז ברירה:

כפרס על שירותו לארמון המלכותי,

יתחתן הסָייס עם בתו הנסיכה – וָשְתִי.

 

...

 

הרבה שנים אחרי כן, בשושן הבירה,

ערך המלך מִשְׁתֶּה - סעודה כבירה,

רצה להראות אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ,

וכי לוֹ-לוֹ ה"דם הכחול", ולא לאשתו...

 

וכך ציווה המלך וחתם בטבעת המלוכה,

לִמְהוּמָן וחַרְבוֹנָא, סריסי הממלכה,

לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה ולהשפילה,

כשתרקוד עירומה מול כל הקהילה.

 

וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי - פי המלך הימרתה,

ובעצתו של המן (מְמוּכָן), הודחה והומתה,

ובאשר לשאר נשות הממלכה - צוּוָה עליהֵן –

"וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן!"

"

(מרץ 2015)

 

סוף דבר:

ללא "תוקף פוליטי", חי אחשוורוש בחשש ובהלה,

ושרד נסיונות התנקשות מבגתן ומתרש,

לימים, כשגילה שאסתר היא ממשפחת אצולה(*)

היה מאושר, ונתן בידה את המן ואת זרש!

 

(*) מרדכי, דודה של אסתר היה בן למשפחת קיש, משפחתו של שאול המלך.

חגים ונהנים - טו בשבט

והפעם, שיר מיוחד לכבוד חג האילנות וחגיגות עונת הסקי.

 

"

כמו בכל ט"ו בשבט - פורחת השקדייה

אולם השנה – יתקלו השותלים בבעיה.

בישיבות התורניות המודעות מתריעות:

שנת השמיטה – אסורה בנטיעות!

נזעקו הרבנים למצוא אז ברייתא:

כיצד לעקוף את חוקי דאורייתא.

התכנסו, חיפשו, וגם התווכחו המון,

אך בסוף הסכימו – "מותר לנטוע רק בחרמון!":

"הן החרמון מזכיר את אירופה המוסלמית,
(ומרבית מבקריו אף תורמים עוד לתדמית!)

בנוסף - הוא בכלל שטח כבוש ואינו נחלה,

ומכך, חוק השמיטה לא תקף בו, מלכתחילה!"

וכך יצאו בשיירות אלפי חובשי כיפה,

בדרך העולה אל ההר המוקפא.

עם עצים, שיחים ואלפים של שתילים,

לנטעם בצידי ההר והמסלולים...

 ...

גולש סקי שלא שמע על פסק ההלכה,

צפה מהרכבל העליון על כל התהלוכה

החליט לבחון מקרוב את התופעה,

(ואולי אף לקיים את מצוות הנטיעה),

גלש במהירות במורד המדרון,

עם תצוגה מרשימה של ביצוע וכישרון:

את השלג חתך, את המוגולים* גהץ                    (*תלוליות שלג הנוצרות מגלישת-סללום של גולשים מקצועיים) 

אך.... בווווום!... "מי לעזאזל נטע פה עץ?!?!?"

"

רגע ישראלי - מחלקת ההר

במלאות 67 שנים לנפילתם של חללי מחלקת הל"ה בקרב עיקש בדרך לגוש עציון...

 

"

מחלקת ההר

מעשה שקרה בגוש עציון בשנת תש"ח,

עת הטילו עליו הערבים מצור ממושך.

בלא מזון, אספקה ותחמושת בימ"ח*,                (* יחידת מחסני חירום)

נדרשו התושבים לסיוע החי"ש** והפלמ"ח.         (** חילות השדה)

 

חיש מהר התארגנו – עוד באותו הערב

שלושים ושמונה לוחמים, כולם "אוחזים בחרב",

לצאת באישון-ליל מהרטוב-המושבה,

ולהעביר לכפר עציון תחמושת ו...תקווה.

 

שעות אחדות מתחילת הצעידה,

שבר אחד הלוחמים רגלו - הלך ודידה.

לשני לוחמים נוספים המפקד אז הורה:

"תמכו בו, וצעדו את הדרך החזרה!"

 

אולי התמהמהו מעט עם הרגל השבורה,

ואולי צעדו הם בדרך בלתי עבירה,

אך כשהמשיכו לצעוד שלושים וחמשת הלוחמים,

קרני השמש כבר החלו לבצבץ ממרומים...

 

...

 

רועה זקן מן הכפר צוריף יצא טרם זמנו,

אל מחוץ לכפר - לרעות את צאנו.

לא ציפה בשעת בוקר שגרתית ורדומה,

לראות מחלקה של לוחמים מוכנים למלחמה...

 

ל"ה הלוחמים - סטודנטים, חקלאים ואנשי משק,

ידעו דבר או שניים על "טוהר הנשק":

אין לפגוע ברועה הזקן - כאיש לא חמוש,

הגם שזקן הוא וממקומו ודאי לא ימוש.

 

כך המשיכו ללכת ביודעם כי הוא לבדו,

ולא ידעו כי מקוששות עצים עברו בצידו.

סיפר להן על הלוחמים ועל התחמושת,

והעיירה צוריף רוחשת וגועשת...

 

...

 

כאלפיים צעירים התגייסו וניסו לארוב

ללוחמים שהתמקמו על ההר הקרוב.

ירו וצרו על ההר, שהיה אז מכותר

מל"ה הלוחמים  אחד חי לא נותר...

"

 

יהי זכרם ברוך!