שבת של כפירה

הרעיון לשיר הגיע מן הספר "זלמן והחנוכייה" - סיפור מתח מבית היוצר של אגודת ישראל (לא באמת...) על בחור חרדי בפולין של המאה ה-19. בלילה קר וגשום, מצא מחסה במערה - בה הדליק את נרות החנוכה. לצערו, אורות החנוכייה משכו למערה גם ליסטים אכזרים...
הספר נמכר בחנויות הספרים בבני ברק.... ובקרוב* בכל הארץ.                             * לכשתושלם ההשתלטות

"
היה זה בחג חנוכה, שנים לפני מלחמת ההתשה
חיזר על הפתחים זלמן - סוחר יהודי מורשה.
עבר מדלת אל דלת, מחצרות לחצרות:
מעות ניסה לקושש על מנת לקנות נרות.

באחד מבתי היהודים אצלם חיזר,
התארחו כמאה אנשים (ואולי קצת יותר!)
מסיבת "שבת-חתן" שם התרחשה,
שמחה וששון לנישואי כהן עם גרושה!

אבוי!! זלמן - חרדי עם זקן עבות,
נתקף הוא בחרדה לאור התועבות.
התרחק מן הבית בלא להביט אחור,
אץ ורץ הוא לעבר היער השחור...

במנוסתו חשב זלמן על מעשיו של האל:
"כיצד אפשר נישואין של טומאה בישראל?"
לרגע שוב נזכר בדלותו כי רבה,
ועד כמה - ממנו - האלוהים נחבא.

עשה מעשה אמיץ שעליו לא יצטער:
בחברה הדתית לא יסכים להשאר!
שכח את הנרות, זרק את המעות,
חזר הוא אל הבית, והתהולל עם נשואות.
"
(חנוכה 2003)

חנוכה שמח!

חמ(י)שיר טכנולוגי

לרגל ההכרזה על הפתיחה של מרכז הפיתוח הראשון של Apple מחוץ לארה"ב  דווקא בישראל,
קבלו את החמשיר הבא..

"

Apple inc. is coming this way.
All wish to work for - such a cliché...
True, Apple employees are very glad,
True, Apple employees get a new pad,
(But who cares?!)
The important thing is how much they pay...

"

(דצמבר 2011)

(והתרגום לעברית:)
"
חברת אפל בע"מ מתקרבת לאזורנו בצעדי ענק
זו אולי קלישאה, אך המירוץ בין המועמדים כבר הוזנק
נכון, לעובדים שלה יש המון מצב רוח
נכון, העובדים שלה מקבלים מחשב לוח
(אך... למי אכפת?)
מה שחשוב בסוף לכולנו - הוא התלוש בארנק...
"

חנוכה שמח.

חמ(י)שיר חדש

לרגל עליית מחירי הדלקים בעולם, והרצון העז של חברות התעופה לשמור על רווחיות, קבלו את השיר הבא...

"

Airline carriers need cash, but quenched their thirst
by charging each piece of luggage (excluding the first)
if you fancy to ski in France or in Suisse,
Better beware to return in one piece,
or you'll pay for your organs without being reimbursed

"

(דצמבר 2011)

וכמיטב המסורת, התרגום נאמן-למקור לעברית:

"

חברות התעופה מרוות את צמאונם למזומנים,

על כל תוספת כבודה הן גובות עשרת מונים.

אז אם חשקת בסקי בשוויץ או צרפת,

חזור נא בשלום (ובחתיכה אחת),

אחרת כל איבר בטיסה יחוייב בשלמונים...
"

שביזות יום א'

"
אלה זליגר(*) הייתה עם רגל קטועה.                    (*) שם בדוי, כמובן.
עוד רגע בת 90, וכמובן, עוד לא נשואה.
לא מצאה היא אף גבר שיסכים וישלים
עם נישואים לנכה הנתמכת בכסא גלגלים.

חלום אחד היה לה - לאלה,
ללבוש - ולו רק לשעה - את שמלת הכלה.
ביקשה מן התופרת, וזו, אכן, נענתה,
לתפור שמלה המתאימה לנכה שכמותה...

הכינה התופרת שמלת כלה מכובדת:
עם שני שרוולי ידיים ורגל בודדת.
"שמלה כה יפה", אלה התרגשה
וניגשה ללבשה מיד בתאי ההלבשה.

מרוב ההתרגשות לקתה היא בליבה,
בבית חולים - מותה כבר נקבע.
עטופה תכריכים, בארון, אלה שכבה,
לבושה בשמלת הכלה שאותה אהבה...
"
(סוף 2003)

שביזות יום א'

"
דמות נשית נשאה צרור בגדים ביציאה מהמונית,
נגשה לכובס שישב מחוץ למכבסה העירונית:
"אנא נקה בדחיפות את השמלה הלבנה
מחר החתונה, ועליה להיות נקייה ומוכנה!"

התפלא הכובס על הבקשה ההזויה
הן השמלה שקיבל הייתה נקייה!
רגעים אחרים הוא נראה כמתבלבל,
אך: "הלקוחה רוצה - הלקוחה תקבל!"

מרח על השמלה חומר מסיר כתמים,
אך זה אכל את הציפוי ועשה בה פגמים.
לא הפריד בין הצבעים, ולא ניקה את האבנית,
והשמלה הלבנה - נהפכה לצבעונית...

...

חזרה הדמות למחרת למכבסה,
נדהמה לגלות כי השמלה נהרסה.
"כמובן שאתן לךְ פיצוי נדיב", הכובס רטן.
אינני הכלה", ענתה הדמות. "אני הוא החתן!"
"
(2003)

שבת של כפירה

מתוך כל הנושאים שבעולם, היחסים בין האדם ודתו מהווים כר-פורה לשירי-ארס.
מעניין למה?!

"
חרדי ירושלמי טייל בעיר העתיקה,
תכנן את יומו לקראת שבת המלכה:
"עלי במקווה לטבול, ולקנות זוג חלות,
ואת אשתי להכריח ללבוש רק שמלות!"

חזר לביתו לאחר הקניות והטבילה
וציווה על אשתו החוזרת-בשאלה:
"שבת המלכה מגיעה, הכיני השעונים (*)                (*) שעוני שבת, כמובן
לבשי רק שמלות, ולא מכנסונים!"

"שתוק טיפש!", צעקה האישה,
"אינך כלל דתי - אתה חי בהכחשה:
אתה מקדש על היין והחלה בארוחת השבת,
אך באכלך את הטרפות - אתה מפנה את המבט!"
"
(אי שם ב-2003)

שביזות יום א'

 "
צעירה רווקה ונחמדה הנעולה עקבים,
מדדה שמלות בחנות בגדי-מעצבים.
שמלות של גוצ'י, ורסאצ'ה ודונה קארן,
גוטייה, דולצ'ה גבאנה ואף ראלף לורן.

מכל הבגדים, היה רק אחד,
אותו אהבה ממש במיוחד:
בגד דקיק ולבן, עם גזרה משונה,
הזכיר לה עד כמה היא רוצה חתונה!

ניגשה עם הבגד מייד למוכר בקופה:

"את השמלה הזו אני רוצה לחופה!"
"זאת כותנת לילה, גברתי" המוכר לה ענה,
"את נמצאת ברשת הלבשה תחתונה..."
"

(מתישהו בשנת 2002)

ארס חדש

עוד שיר חביב וישן מתקופת הצבא:

"
ברביירה הצרפתית מול חופי מונקו,
ישב עלם צעיר והלם במרפקו....
מרוב לחץ ועצבנות ברכיו רעדו -
לא מפולחן אליל, ולא מוודו.

ראה כי בחוף ממולו רוחצת ילדה,
עירומה לגמרי כביום היוולדה,
והוא – עם חינוך פוריטאני שאיננו מֵתיר,
כיצד את התועבה מעיניו הוא יסתיר?

קרא לנער הקבאנה, בקול די נמוך:
"הבא לי משקה מן הבר הסמוך.
אשים את המשקה על השולחן לפניי,
וכך תסתיר הכוס את הילדה מעיניי".

 הלך הנער וחזר עם כוס השתייה:
Sex on the beach עם קש ושמשייה,
לצערו, המשקה היה בכוסית קטנטנה,
בקושי הסתיר את ה"ירך התחתונה"...
"

(קיץ 2002)

שבת שלום!

חמ(י)שיר חורפי

בימי חמישי, יפורסם כאן חמשיר.
באופן כללי, חמשירים מן הז'אנר הזה קשים הרבה יותר לכתיבה מאשר בלדות ארוכות, וזאת מפני שעל הכותב לתאר את הרעיון העיקרי של השיר במספר מצומצם של מלים. גם המשקל ומבנה החריזה המיוחד של החמשיר (שורות 1-2-5, שורות 3-4) לא מקל על העניין.

החמשיר הנ"ל נכתב במקור באנגלית לאור מבול הגשמים בחורף הקודם. מעניין לגלות שהוא נשאר רלוונטי גם היום.
לנוחיות הקוראים צירפתי תרגום קולח ונאמן למקור לעברית.

"

There is not, in this region, so much rain,

(not like the amounts in the plains of Spain,)

but when it finally comes

hundreds of mm* it sums,                                        (*mm = milimeters)

it makes us all think that god is insane!

"

(דצמבר 2010)

והתרגום לעברית:

 "

 בארצנו הקטנטונת מועטים הגשם והברד,

 (בוודאי לעומת הכמות בדרומה של ספרד)

 אך כשסוף סוף יש ממטרים,

 נוחתים עשרות מילימטרים,

 הייתכן שהקדוש ברוך-הוא מדעתו ירד?!

 "

ארס חדש

זהו שיר ישן שנכתב בתקופת הצבא ביום חורף קר. מצאתי אותו אקטואלי גם ליום גשום כמו היום, אך הוא עבר עיבוד מחדש:

"

גשם זלעפות חורפי יורד ומכה בחלון,
צעירה עצובה יושבת על ספה בסלון:
חברהּ המסכן בשירות מילואים פעיל,
ארז את הקיטבג, אך שכח את המעיל...

החליטה להפתיעו, עוד באותו הליל:

תקפיץ לו את המעיל עד לבסיס החַיִל!
ידעה כי למרות שמשרת הוא בבסיס עורפי,
בלא המעיל, רבים הסיכונים לו בלילה החורפי.

איתרה את הבסיס בלי כל בעיות,

דילגה היא מהר בין כל השלוליות,
אך... החליקה בבוץ - ורגלה נשברה.
בבית החולים, כבר ביקר אותה חברהּ...
"

(חורף 2003)

יש אנשים שחשבו כי השיר לא ארסי מספיק, והציעו את הסיומת הבאה. אתם מוזמנים לבחור בסיומת המתאימה לכם.

"

...

איתרה את הבסיס בלי כל בעיות,

דילגה היא מהר בין כל השלוליות,

ראתה את חברהּ מרחוק, בפינה נסתרת,

מתחמם בזרועותיה החשופות של בחורה אחרת...

"

הקדמה

את הבלדות התחלתי לכתוב כתחביב לפני זמן רב.
עיקר הבלדות נכתבו (ועדיין נכתבות) בתקופת הצבא והעבודה, ורובן נכתבו עבור אנשים ספציפיים, שעם חלקם אין לי קשר היום, אך זה לא משנה - כי השירים נשארים לנצח. חלק נכבד מהשירים עוסק באירועים אקטואליים, וחלק מן השירים יוצא באופן מחאתי כנגד תופעות חברתיות מסויימות. אני אדאג לציין לפני כל שיר מאיזה סוג הוא, אך השירים לא יוסברו.

חלק מהשירים בבלוג כבר פורסמו בעבר במסגרות שונות (פייסבוק, מיילים), וחלק רואים אור בפעם הראשונה....
הבלדות מן התקופות השונות "יתערבבו" אלו באלו. אני מניח שניתן יהיה לראות שוני בין הבלדות הישנות יותר לחדשות, הן מבחינת מבנה החריזה והן מבחינת הניסוח.

קריאה מהנה! (:-)

הבלוג מוקדש למשורר הנערץ ד. אליר שחילק את שיריו לחיילים בתחילת שנות ה-2000 בתחנת רכבת ארלוזורוב בימי ראשון.